רשלנות רפואית

 

רשלנות רופאי בי”ח סורוקה דירדרה את מצבו של חולה שהחלים ממחלת הסרטן

לקוח משרדנו, תושב באר שבע, כיום כבן 41 עבר בהצלחה נתוח לכריתת גידול ממאיר מהרקטום בחודש מאי 00′ והחלים ממחלת הסרטן. לאחר הנתוח אובחן בדלף צואה ולכן זרם הצואה הוטה באופן זמני (באמצעות איליאוסטומיה) לצורך ריפוי האזור.

כעבור חצי שנה סגרו רופאי המחלקה הכירורגית את האיליאוסטומיה מבלי שהם מבחינים שבצילום מעיים שעמד בפניהם עדיין נראה בבירור דלף צואה. בעקבות תקלה זו סבל התובע מחסימות מעיים חוזרות, התאשפז חדשות לבקרים, מצבו הדרדר אך דליפת הצואה לא זוהתה במשך שנתיים. רק כשאיבד  את יכולת ההליכה ואת השליטה על הסוגרים נעתרו הרופאים לבקשתו וביצעו בדיקת MRI אשר  הצביעה על מורסות ענקיות באגן ובירכיים. בעקבות זאת בוצעה הטיה חוזרת של זרם הצואה (באמצעות קולוסטומיה).

כדור השלג המשיך להתגלגל, ובשנים 02′, 03′, 04′, 05′, 06′ התובע המשיך לסבול מזיהומים קשים עד שבסופו של דבר לא היה מנוס מכריתת הרקטום והרקמות הדלקתיות. כיום התובע נכה בשיעור 100%, נותר עם קולוסטומיה קבועה לכל חייו, עם פגיעה במערכת השתן והמין ועם פגיעה אורטופדית קשה.

תביעת רשלנות רפואית הוגשה כנגד ביה”ח סורוקה ושירותי בריאות כללית (ת.א. 09 – 01 – 8090) כשהיא נתמכת בחוו”ד כירורג בכיר מהשורה הראשונה.

אגב, בחוות דעתו של הכירורג מטעם ביה”ח סורוקה הוא לא חלק על הטעות בפענוח הצלום והחמצת הדלף ( “הבדיקה לא היתה תקינה”) אך ניסה  להמעיט מערך המחדל בטענה כי מדובר ב”חוכמה לאחר מעשה” וכי “נצפה סינוס קטן” שניתן לראותו רק “בבדיקה מדוקדקת” (?). 

אין לנו אלא להצר על כך שהתובע לא זכה לאותה “בדיקה מדוקדקת”, כזו שהיתה מובילה לאבחון הדלף במועד וחוסכת ממנו את חיי הסבל שנגזרו עליו.

התביעה מצויה בשלב מתקדם בביהמ”ש.

פורסם בעיתון בכתבה הבאה:

 

Comments are closed.