- גמלה לילד נכה משולמת לילדים בגילאים שבין 91 ימים ל-18 שנים, בהתאם לליקויים השונים ובכפוף למידת התלות שלהם בזולת.לילדים עם ליקויי שמיעה, על-פי ההגדרה בחוק, ולילדים עם תסמונת דאון תשולם הגמלה מיום הלידה.
ילד הזכאי לגמלה בגין יותר מליקוי אחד, תשולם לו הגמלה על-פי הליקוי המזכה בסכום הגבוה ביותר.
הזכאות לגמלה אינה לצמיתות והיא תיבדק מעת לעת.
תנאי הזכאות הראשוניים להגשת בקשה לקבלת גמלת ילד נכה כפי שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי הינן:
א. הילד הוא ילדו של מבוטח שהוא תושב ישראל.
ב. הילד נמצא בישראל.
ג. הילד אינו מוחזק במשפחה אומנת או במוסד.
ד. הילד אינו מקבל קצבת ניידות, למעט מי שנקבעו לו 80% בניידות או שהוא
זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו.
את התביעה לגמלת ילד נכה יגיש ההורה שהילד נמצא עמו.
אם הילד אינו נמצא עם הוריו, יגיש את התביעה האפוטרופוס של הילד או מי שמחזיק בו בפועל.
התביעה תוגש בסניף המוסד לביטוח לאומי הסמוך למקום מגוריו של הילד, בטופס תביעת גמלת לילד נכה.
הידעת?
במידה והגשת בעבר תביעה לקבלת גמלת ילד נכה ותביעתך לא הוכרה , המוסד לביטוח לאומי מאפשר להגיש תביעה חוזרת לאחר שחלפו 6 חודשים ממועד הדחייה .
התובע יוכל לבקש דיון מחדש בתביעה בכל זמן, ובלבד שימציא אישור רפואי על החמרה במצב הילד.
במידה וחלה החמרה ונוצרה עילה חדשה המזכה בקבלת גמלת ילד נכה, פרק הזמן בן ששת החודשים לא יהווה מכשול ורופא המוסד לביטוח לאומי יעיין במסמכים הרפואיים החדשים המעידים על ההחמרה ויקבע את אחוזי הנכות על פיהן.
להלן רשימת הליקויים המזכים בקבלת גמלת ילד נכה:
ילד הסובל מעיכוב התפתחותי חמור (בגיל 91 ימים עד 3 שנים). לעניין זה : אי יכולת לתקשר בצורה מילולית התואמת את בני גילו, אי יכולת לאכול בצורה סדירה וללא עזרת הזולת וכד’.
ילד הזקוק לנוכחות קבועה של הזולת (בגיל 91 ימים עד 18 שנים), עקב פיגור בינוני, מחלות קשות והפרעות נפשיות קשות. לעניין זה: גידולים ממאירים, טיפולים כימותרפיים , נטיות אובדניות.
ילד התלוי בעזרת הזולת הרבה יותר מבני גילו (בגיל 3 עד 18 שנים).
ילד שיש לו ליקוי מיוחד: ליקוי שמיעה (מיום הלידה עד 18 שנים), תסמונת דאון (מיום הלידה עד 18 שנים), ליקוי ראייה (מגיל 91 ימים עד 18 שנים), אוטיזם ודומיהם (מגיל 91 ימים עד 18 שנים).
ילד הזקוק לסיוע בתקשורת (מגיל 3) בשל העדר מוחלט של תקשורת מילולית.
ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד (בגיל 91 ימים עד 18 שנים) , לעניין זה יכולים במקרים מסויימים להיכלל פגים שהטיפול בהם נמשך מעבר ל- 91 ימים.
יילד הסובל מעיכוב התפתחותי חמור (מגיל 91 ימים עד 3 שנים)
הוא אינו מבצע את רוב הפעולות ותנועות הראש, הגפיים והגו שבני גילו מסוגלים לבצע אותן. לעניין זה: הליכה.
ילד הזקוק לנוכחות מתמדת של הזולת (מגיל 91 ימים עד 18 שנים)
ילד שלא ניתן להשאירו לבד ללא השגחה, אפילו לפרקי זמן קצרים, עקב אירועים רפואיים תכופים, מחלה קשה או עקב ליקוי של הילד; או ילד שעקב ליקוי אינו יכול להבחין בגורמי סיכון לו או לזולת, ויש לו השגחה בכל שעות היום והלילה. דוגמא לעניין זה: מחלת האפילפסיה .
ילד התלוי בעזרת הזולת הרבה יותר מבני גילו (מגיל 3 שנים עד 18 שנים)
הוא זקוק לעזרה בביצוע פעולות היום-יום, הרבה יותר מן הרגיל אצל בני גילו.
פעולות היום-יום הן: לבישה, אכילה, רחצה, ניידות בתוך הבית ושליטה על ההפרשות.
ילד שיש לו ליקוי מיוחד
בקבוצה זו נכללים הילדים עם הליקויים הבאים:
ירידה בשמיעה (מהלידה עד גיל 18)
ירידה בשמיעה של לפחות 45 דציבלים בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים, ללא תיקון יקבל גמלה בשיעור המלא.
ירידה בשמיעה של 40-44 דציבלים לפחות בכל אחת מאוזניווזקוק למכשירי שמיעה באופן קבוע יקבל גמלה בשיעור גמלה חלקי.
ירידה בראייה (מ–91 ימים עד גיל 18) חדות ראייה שווה ופחותה מ- 6/60 בכל אחת מהעיניים או שדה ראייה של פחות מ-20 מעלות בכל אחת משתי העיניים, והכול עם תיקון.
פסיכוזה, אוטיזם P.D.D ,P.D.D NOS A.S.D תסמונת אספרגר (מ-91 ימים עד גיל 18).
תסמונת דאון (מהלידה עד גיל 18)
סיוע בתקשורת – מגיל 3 ילד הזקוק לסיוע בתקשורת עם הזולת בשל העדר מוחלט של תקשורת מילולית.
ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד –
ילד שמקבל טיפולים רפואיים בשל מחלה כרונית קשה כדוגמת סרטן, אסטמה וכד’ .
בהתאם לחוק לרון בתאריך 12/4/10 נוספו טיפולים המזכים בגמלה לילד נכה.
רשימת הטיפולים ותדירותם:
- ילד הזקוק פעם בחודש לפחות, לעירוי של אחד מאלה: דם, מוצרי דם, תחליפי דם, תכשירים נוגדי זיהום ועירוים אחרים למטרות טיפול ממושך.
- ילד המקבל טיפול קבוע בדיאליזה או הזקוק באופן קבוע (פעמיים ביום לפחות) לצינתור שלפוחית השתן.
- ילד המקבל טיפול אימונוסופרסיבי קבוע יומיומי לאחר השתלת איבר או מח עצם, והכל לתקופה שלא תעלה על 3 שנים ממועד ההשתלה וכן בתקופה שבה סובל הילד ממחלה משנית קשה וקבועה שנוצרה עקב הטיפול.
- ילד הזקוק פעם בחודש לפחות לעירוי של תכשירים ציטוטוקסיים או המקבל טיפול בקרינה מייננת לפני או אחרי כריתה כירורגית של גידול ממאיר, והכל במשך כל תקופת הטיפול כאמור, ובחצי השנה שלאחריה, וכן בתקופה שבה סובל הילד ממחלה משנית קבועה וקשה, שנוצרה מטיפול כאמור.
- ילד הזקוק להזנה תוך ורידית או להזנה בזונדה טיפתית, או שכל האכלה שלו נמשכת שעה אחת לפחות, והכל בשל ליקוי גופני חמור.
- ילד אשר בשל ליקוי גופני חמור יש לו גסטרסטומיה, קלוסטומיה, ציסטסטומיה, גגנוסטומיה או אורטרוסומיה במשך שנה לפחות.
- ילד המקבל טיפול בחמצן ברוב שעות היממה, או שקיימת טרכאוסטומיה. לעניין זה ילד חולה באסטמה.
- ילד הזקוק באופן קבוע, במשך חצי שנה לפחות, לשלושה מבין אלה:
א. טיפול באינהלציות או במשאפים (פעמיים ביום לפחות).
ב. טיפול יומיומי באנטיביוטיקה או בקרדיוטונים או במשתנים או בנוגדי פרכוסים או באימונוסופרסיה. או במייצבי לחץ דם.
ג. פיזיותרפיה יומיומית, בשל ליקוי גופני, לפי הוראת רופא. לעניין זה עקמת חריפה, טיפול לאחר שברים.
ד. מעקב במרפאת מומחים (תת–התמחות מתאימה למחלתו הכרונית של הילד), פעם אחת לפחות, בתקופה האמורה.
ה. אשפוז בבית חולים, בשל ליקוי גופני, למעט אשפוז בחדר מיון, במשך 30 ימים לפחות בחצי השנה שקדמה להגשת התביעה או אשפוז במשך 45 ימים בשנה.
ו. החלפת תחבושות וטיפול מקומי פעמיים ביום לפחות, או שימוש בחליפת לחץ, כאשר השטח הפגוע הוא חמישית משטח הגוף לפחות. לעניין זה כוויות.
ז. זקוק לנוכחות מתמדת (בהתאם למפורט למעלה).
ילד הזקוק לטיפול והשגחה, בשל שבירות עצמות פתולוגית או בשל דלקות כרוניות קשות בעצמות, שבעטיין חל איסור לבצע טיפול פיזיותרפי או טיפול שיקומי אחר.
ילד אשר על פי הוראת רופא, זקוק לבדיקות דם שלא ניתן לבצען בבית,
בתכיפות של פעם בשבוע במשך חצי שנה לפחות.
ילד, שרופא המוסד או רופא ילדים בכיר, שהמנהל האמור מינהו לעניין זה, קבע שהוא זקוק לטיפול מיוחד, בשל מחלה או תסמונות נדירות וקשות (מקרה 1 ל- 100,000), במידה המטילה עומס כבד ביותר.
ילד שיש לו דחף בלתי נשלט לאכילה, העוסק באופן כפייתי ומתמיד חיפוש אחר מזון, בלא אבחנה לטיב האוכל כתוצאה מליקוי כרומוזמלי מוכח.
ילד אשר בשל חוסר תפקוד של שתי גפיים או בשל העדר שתי גפיים, זקוק באופן קבוע לשימוש במכשיר עזר.
ילד הזקוק באופן קבוע לבדיקות דם בבית בתדירות של פעמיים ביום לפחות, בשנה הראשונה למחלתו, או ילד שמצבו הלא מאוזן מסכן אותו, ואין לו יכולת לזהות סימני אזהרה למצבו המסוכן.